לא פעם יצא לי להטיח בבעלי שקיטר על הפקקים: "מה אכפת לך? אתה לבד באוטו, יכול לדבר בטלפון בשקט, להקשיב לרדיו, לשמוע הרצאות, לבד. לבד. לבד"
ובלב פנטזתי על כמה כיף יהיה לצאת בבוקר לבושה יפה, לשבת לבד באוטו ולעבוד במשרד בחברת מבוגרים, כולל הפסקת צהריים של אכילה נינוחה. אח, חלום! האמנם?
אני נמצאת בבית מבחירה. יש לי עסק שעובד ברובו מהבית, יש תינוק איתי בכל שעות היום ואני מקבלת את הילדים בצהריים. לפעמים בסביבות השעה 12 אני מתקשרת לבעלי, שנמצא באמצע ארוחת הצהריים עם החבר'ה בעבודה ונזכרת שלא אכלתי וכנראה גם היום אוכל עם תינוק על הידיים.
זו הבחירה שלי,
וכמו כל בחירה אחרת, יש לה יתרונות וחסרונות.
כשנוחתת עלי ההבנה הזו, אני כבר לא מפנטזת על לצאת ולעבוד במשרד, כי חוץ מארוחת צהריים וזמן שקט באוטו זהו קונספט שלם של חיים שממש לא מתיישב עם מציאות חיי הרצויה, זו שיצרתי לעצמי מסיבה ברורה ובלב שלם.
יש לנו נטיה לפזול למקומות אחרים בראיה פנטזיונרית.
ההסתכלות הזו מבטלת את כל הקושי והצדדים הפחות נחמדים ואנו רואים רק את הטוב, שהוא בדרך כלל מה שחסר לנו.
לא כדאי להתעלם מהרגשת החוסר, ההיפך!
אם נתמקד עוד טיפה בחסר הזה נוכל להבין דרכו מה היינו רוצות להכניס אל חיי היום יום שלנו כאן ועכשיו, בלי לחכות להיות שם. זאת אומרת - מתוך החסר לגלות את הרצון. עכשיו, כשאנחנו יודעות, נוכל למצוא דרכים להכניס בהן את הטוב הזה למציאות חיינו הנוכחית.
מי אמר שאי אפשר לקחת את הטוב מכל העולמות?
הדרך שלי לקחת את הטוב משם ולהכניס אותו אל חיי כאן ועכשיו היא למשל לקחת לי פסקי זמן בהם אני לבד, אוכלת כותבת וממלאה מצברים (ומתלבשת יפה כמו לעבודה) או לתזמן את הארוחה שלי לזמן רגוע בו התינוק ישן.
כשטוב לי באמת, אין לי צורך להסתכל בערגה על חיים של מישהו אחר.
בקצרה... מזהה מהו הדבר שנוצץ וקורץ במקום אחר (שם) ⬅ מבינה מה חסר לי כרגע⬅ מתוך החוסר מגדירה רצון⬅ באילו דרכים יכולה להטמיע את הרצון במציאות חיי.
ועכשיו אני כבר לא רוצה להיות שם, כי כל מה שטוב שם, נמצא ממש אצלי בחיים. נהנית מהכאן ועכשיו.