מה היה קורה אילו

יום שישי שוב פה. 3 שבועות עברו מאז שהפכתי אמא לארבעה. זה מצחיק, זוכרת שיום אחרי החתונה שלנו התהלכנו ברחוב והיה מוזר לראות שעולם כמנהגו נוהג כשאנחנו בבועה שלנו עברנו כזו חוויה משותפת. מרגישה את זה בעוצמה גדולה אחרי לידות, בעיקר אחרי הלידה האחרונה. מסתבנת במקלחת, נזכרת בבטן הגדולה ובקושי שהיה להתכופף. הרגשה מוזרה, ריק שם פתאום.

עוברות בי הרבה מחשבות של בדיעבד לגבי האירוע הבלתי נתפס בעוצמתו, לידתו של בארי. תובנות חדשות מגיעות אלי. איך מדהים שכל לידה היא אירוע חד פעמי וייחודי והיא מתרחשת כפי שהיתה אמורה, מושפעת ממכלול של גורמים. האישה, היום, המזג, תמיכה, התנאים, מצב הרוח, הרצון, התכנון והשגחה פרטית ייחודית. לכן, בכל פעם שאני שומעת שיש לי מזל שזה נגמר ככה (לא היו לצידי גורמים רפואיים בזמן הלידה), אני מהנהנת וכשיש לי כוח מסבירה שמה שהתרחש בחדר ביום שישי ה-

22.5 בבוקר, אין לו קשר למזל. מכלול הגורמים יחד גרמו להשתלשלות אירועים בדיוק כזו, כי ככה זה אמור היה להתרחש. כשהתכוננתי ללידה ידעתי באיזה מקום בלב שיש בי את המסוגלות להכיל חוויה כזו ולא היה אלמנט הפתעה בשום שלב. היתה בעיקר התמסרות.

כשעולות בי מחשבות של "מה היה קורה אילו" אני נותנת להן להיות אז מזכירה לעצמי את ההבנה החדשה - אינספור תרחישים יש לכל סיטואציה, אך רק אחד הוא זה שקורה באמת, שמתרחש. ומאותו הרגע, לשאר הספקולציות אין כבר מקום.

חיו את היש, את הנוכחות ברגע. מה היה קורה אילו.... אלו רק מחשבות מעכבות ומרחיקות מהאמת. מה שקורה הוא מה שצריך לקרות וכנראה הטוב ביותר עבורינו. שבת של שלום!

#אחרילידה #להיותבטוב #עבודהפנימית