מידי פעם נוחתים עלי פרצי אנרגיה ומצב רוח כאלו בהם אני יודעת שהכל אפשרי. יוצאת החוצה, מסתכלת אל העולם וחושבת שבעצם שום דבר לא מגביל אותי. אני יכולה לעשות מה שאני רוצה. וכשזה קורה, הנשמה שלי רחבה ואני יודעת שהכל בסדר (לא הכל יהיה בסדר, אלא כבר עכשיו. הכל בסדר). יש לי ממש שירים מסויימים, או תחושה כזו בגוף ובנשימה שקשה להסביר במילים, שמתקשרת בדיוק לרגעים האלו ואם אני יכולה לשחזר אותה ברגעים פחות שווים, אני ממש מבסוטה על עצמי. הרגשה כזו פיזית וממלאת זכיתי לחוות בחודשים אחרי הלידה באוסטרליה. היא היתה נעימה ועוצמתית כל כך וחיכית לה בכל בוקר שתגיע. בכל בוקר, אחרי הורדת הילדים בגנים, הייתי נוהגת בדרך חזרה עם זיו מאיר, שהיה אז בן כמה חודשים, השמש היתה בדיוק במקום הנכון בשמיים, ברדיו התנגן דיסק אהוב ושמחתי ברגע. הרגשתי עוצמה. שמרתי את התחושה הזו בגוף והיא היתה תזכורת. אני כל יכולה. יום למחרת כבר לא הרגשתי אותה כשחזרתי מהגן. לפעמים אני מנסה להיזכר בהרגשה המדוייקת. התחושה נמצאת, עמומה, אבל הזיכרון שלה כמו צרוב לי בגוף.
מדהים להסתכל אחורה ולראות כמה אני גדלה ואיך הראיה מתרחבת עם הזמן, אחרי כל לידה, אחרי עוד התנסות מאתגרת, עוד חויה. אני יודעת על עצמי בכל יום יותר ממה שידעתי אתמול. מלאי של חוויות מצטברות, טובות ופחות, מקדמות אותי אל המקום אליו אני רוצה להגיע. אני חווה עכשיו תקופה שיכולה להיות מבאסת ומורידה בטירוף או ממש יצירתית ומלאה. לא תמיד פשוט לי לבחור בדרך האופטימית ולראות את הטוב. כשזה המצב- אני מזכירה לעצמי למה אני פה ומה אני רוצה להעביר הלאה אל העולם, מהי הבשורה שלי. בזמנים פחות מוארים אני זקוקה לתזכורת שיש לי בכלל בשורה שיש לי מלא מה להגיד! וכשמתקשה למצוא את זה אצלי בפנים, משתדלת לקבל גם חיזוקים מהסביבה, או מגייסת לעזרתי אמרות ומשפטים שנשמעים קצת קיטשיים, אבל כשהם תלויים על הקיר ומאלצים אותי להסתכל עליהם, הם תזכורת. החיים מורכבים מבחירות. מנקודות מבט. כי על המציאות אפשר להסתכל מכיוונים שונים, ותמיד יהיה כיוון שמאפשר להיות בשמחה, לראות את הטוב. צריך רק להתאמן על למצוא אותו ולהודות עליו. זה לא קל, אבל בטוח משתלם.