ופתאום משהו בי נפתח. שבוע 14 או 15 להיריון, אני בדרך לסקירת מערכות כשברקע הרדיו בוחר להשמיע את החדש של ריטה ומשי "קחי לך" ודמעות מציפות את עיני.
הכל כה מדוייק. עוד לא מעיזה לדמיין , אך 20 דקות מאותו הרגע כבר נתבשר שברחמי גדלה בת (!) והיא בריאה ויפה (את זה ידעתי בעצמי 😊).
מרגע לרגע דברים נעשים הגיוניים. מה שנראה היה כמו כאוס בלתי נסבל מקבל צורה ונראה פתאום אפשרי ואפילו מרגש.
כי החיים הם כאלו. דברים קורים קלפים נטרפים כאב גדול, בלתי נסבל... נדמה שזה לתמיד. כל אחת עוברת את זה בשלב מסויים.
את לא מבינה למה אני ולמה עכשיו? מה ההיגיון?!
את לא מבינה, אך בזמן שאת רק מתחילה להרהר בדבר, מלמעלה כבר ידוע שיש תכנון גדול עבורך, שנבחרת. אמנם זה בכלל לא מרגיש ככה, אבל זכית. חד פעמית שכמותך.
זכית שהחיים האלו יקרו לך. מושגחת. כמה נעים להתהלך בעולם. להתלבש הכי יפה והכי את לחגוג את עצם קיומך. כשחושבים על זה... יש בכלל אפשרות אחרת ?
(הכתוב קיבל חיים משלו במהלך הכתיבה. החלק האחרון הפתיע גם אותי אבל זרמתי איתו באהבה 😉)