Search

איך נוכל לעזור לילד שלנו להיפרד מהחיתול

גמילה מחיתולים היא תהליך מרגש, במהלכו עולות הרבה שאלות.

מסכמת כאן כמה נקודות שיוכלו לעזור לכם. קודם כל, גמילה מחיתולים היא משהו של הילד. אולי הדבר הראשון, אחרי אכילה בעצם, שלא נוכל לעשות במקומו או להחליט עליו בשבילו. לפני שמתחילים נשמו עמוק, יש לכם ילד גדול, זה מרגש ויאללה, פחות חיתולים זה פחות זיהום סביבתי, פחות כסף, יותר עצמאות לילד, המון דברים טובים. המטרה מקדשת את הדרך, שיכולה להיות מאתגרת. אני שמה לעצמי מול העיניים תמונה של המטרה והיא עוזרת לי להתמיד גם כשנמאס לי. אני יודעת שכל "פספוס" (שונאת את המילה הזו, כי זה לא פספוס) מקרב את הילד למטרה ומקדם בדרך. כשאני מסתכלת על זה ככה, לנגב פיפי וקקי מהרצפה הופך פחות גרוע. מתחילה מוקדם. בהתחלה לא ברמת גמילה, אלא חשיפה לעניין. תלוי בילד, אבל אני אוהבת מגיל שנה וחצי, תלוי בעונה ובגורמים נוספים. המטרה היא שהילד יבין איך זה בכלל מרגיש לעשות פיפי וקקי לא בחיתול שסופג. איך זה מרגיש להיות רטוב. בכלל בלי שליטה על הסוגרים עדיין. לא מחכה שהילד יודיע לי שהוא מוכן. גמילה מחיתולים היא תהליך. אם מתחילה לפני גיל שנתיים, לרוב הילד לא מודע עדיין, אלא אם יש אחים או בגרות מיוחדת. אני מובילה את התהליך ומחזיקה עבורו את המרחב הזה, את הידיעה שהכל בסדר ואני איתו. מתחילה את התהליך כשאני פנויה נפשית. התהליך דורש מוכנות של ההורה בעיקר. צריכים לדעת שאנחנו בשלים לכל הכרוך בעניין. כשהבנו את זה, אפשר להתחיל. גם אם מתחילים ויש איזה יומיים של אטרף או נסיעה מחוץ לבית ואתם מרגישים שזה גדול עליכם, שימו חיתול. עדיף הורים שפויים מאשר פקעת עצבים בלחץ כל רגע אם יהיה פיפי בבית של סבתא על השטיח החדש. מחר יום חדש וגם מחרתיים.

זוכרת שזה תהליך. לכן כן חשוב להתמיד ולשמור על רצף כלשהו, אפילו קצת זמן ביום. אבל שוב, שפיות. שמרו עליה ועל הריקוד העדין בין לא לאבד אותה ועדיין להמשיך בדרך. מתחילה בהדרגה. נחמד להתחיל בקורונה, בחופשה ארוכה וכו, אבל גם אם לא, מורידה חיתול מהרגע שחוזרים הביתה מהגן ואם אין גן, בשעות מסויימות שיש לי פנאי בהן, אני לא עמוסה/מוצפת/מוטרפת (לרוב אין יותר מידי שעות כאלו, אבל אני מתאמצת למצוא). גם חלק מהיום זה בסדר. גמילה בגן. כשאני רואה שיש לנו את זה בבית וכ