Search

סיפור הלידה הביתית של גליה הלה


איך מתחילים לכתוב את הסיפור הזה? אולי מהלידה הקודמת, בה ילדתי בבית לבד? אולי מההיריון המפתיע שהתגלה לפני 9 חודשים וגילויו טלטל את עולמי? מה שבטוח, נולדה ילדה אל העולם, פצפונת קטנה, שעוד לפני הגעתה לימדה אותי מגוון שיעורים - על בחירה, שחרור שליטה, אמונה והשגחה, על עצמי ועל הכוחות שלי, גם אלו שמאפשרים להתפרק לרסיסים.

לאחר תהיה והתלבטות, הלידה תוכננה הפעם כלידת בית וככל שהתקדם ההיריון, כך גברה ההתרגשות לקראת הגעת הקטנה אל העולם בדיוק בדרך בה חלמתי.

ביום שישי בצהריים מתחילה להרגיש תחושות מוזרות. לא משהו פיזי בכלל, פשוט אחר ואין לי הסבר. ממשיכה כרגיל. לקראת שעות אחה"צ ההתכווצויות, שליוו אותי בחודשים האחרונים, הפכו להיות כואבות יותר. מורגשות. מבינה שמשהו קורה, אבל לא כל כך מבינה מה. את ארוחת השבת העברנו בנעימים, כשמידי פעם ציר ואני מחכה שהילדים ילכו לישון ואוכל לראות לאן דברים מתפתחים. את הלילה ביליתי בין שינה מקוטעת לביקורים בלתי פוסקים בשירותים, כשבחלוף הציר אני תוהה האם היה או חלמתי חלום... עוברת לספה חסרת שקט, מנסה לגנוב עוד דקות שינה. מצד אחד עייפה כל כך, מצד זה שני רוצה כבר להבין מה קורה פה... בשלוש לבסוף הערתי את אלון, כדי לא להשתגע לבד 😊 בגלל שהבטחתי לענת המיילדת שמתקשרת מיד כשמשהו מתחיל, החלטנו שהגיע הזמן לשתף אותה. מתלבטות יחד בטלפון והיא מחליטה לצאת. הצירים באים והולכים ואני בין נמנום לנשימה.

ענת מגיעה, בודקת ואומרת שהפתיחה קטנה אבל היום תהיה פה לידה. יש משהו במשפט הזה שמרגיע אותי מאוד ואני מחליטה ללכת איתו במקום להתבאס. הרי יודעת שלכל לידה חוקים וקצב משלה. אחרי שהיא פורסת את הציוד על שולחן השבת, שעליו מפה לבנה, כולנו מנצלים את הזמן למנוחה, כשלקראת 6 בבוקר, כשאני מתחילה כבר לחשוב מתוך נמנום מה עוד כדאי לעשות, משהו משתנה באופי הצירים והם הופכים תכופים וכואבים. אני בסלון, הצירים איתי ובין לבין רואה את אלון מתחיל להתארגן ליקיצת הילדים משנתם והעברתם לחברים פה קרוב. הילדים מתעוררים אחד אחד ומגיעים לגלות שמשהו קורה.... התגובות שלהם מצחיקות וחמודות ולא לכולן אני מצליחה להתייחס בין הצירים, או תוך כדי...

הילדים יוצאים ואיתם הצירים מתחזקים. טלפון לחברדולה המקסימה