דייני.
לחיות בדייני זו אומנות ממש. אם נחשוב על זה,
תמיד אפשר עוד קצת.
להשיג עוד, להתקדם, יותר כסף, יותר ילדים, יותר רזה, יותר יפה,
אין סוף.
שאיפות הן דבר נפלא.
הן דוחפות אותנו קדימה, גורמות לנו לעבוד, לצפות ולהתרגש,
אך בדרך אליהן-אינסוף רגעים.
ואני רוצה להרגיש כל רגע. רוצה להרגיש במקום הנכון,
להתמלא בתחושה הפנימית של רוגע ונינוחות בדיוק עכשיו. "הכל בסדר".
להרגיש כשזה קורה ולא בדיעבד. כשהילדים גדלו ומתגעגעים להתרפקות וחיבוק, כשאירוע מפר את השגרה ופתאום מעריכים אותה כל כך.
כשאני בדייני אני מודה על כל דבר קטן שקורה לי,
כלום לא מובן מאליו. דבר מצטרף לאחר, ופתאום יש לי כל כך הרבה, אני מוקפת בטוב.
ועוד טוב צפוי להגיע, לא מתוך זה שאחכה לו חסרת סבלנות, אלא דווקא מתוך ההתמסרות למה שקיים עכשיו.
ושלם לי ודי לי בכך.