Search

סיפור הלידה השלישית שלי באוסטרליה הרחוקה




ההיריון השלישי עבר עלי באוסטרליה, מדינה חדשה, הכל חדש.

הכל עבר בטוב יחסי מבחינה פיזית, אך היה ארוך מכל שאר הבחינות.

בדיקת דם ארורה אחת שערערה את בטחוני, ולקראת הסוף רצון מטורף לסיים כבר את ההיריון הזה בלידה טובה.

מעקב ההיריון התבצע אצל רופא פרטי, שכבר מתחילת חודש תשיעי רמז לכיוון השראת לידה וזירוז, בכדי שההיריון לא ימשך מעבר לתאריך המשוער.

ברוח זו, שני המפגשים האחרונים שלנו עסקו בעיקר במשא ומתן, מתי יקבע הזירוז.

מבחינת הרופא כמה שיותר מהר, מבחינתי, אחרי שבוע 42 נתחיל לדבר על זה.

השבוע האחרון היה קשה במיוחד, כולל בתוכו את כל התסמינים שניסיתי להימנע מהם. ציפיה בלתי נסבלת, המצאת מיחושים, שימת לב לכל כאב, עווית, הרגשה, יצר קינון, בקיצור יציאה איטית משפיותי.

כל זאת, תוך מחשבות על המשפחה שמגיעה, מתי תהיה הברית, מתי הטיסה והאם הכל יסתדר כמצופה.


בפגישתי האחרונה עם הרופא נקבע תאריך טנטטיבי לזירוז, אי שם בשבוע 42, רק שיעזוב אותי לנפשי כרגע.

הרופא נעלב קלות כשטען שאני לא סומכת עליו, ובאנגלית רצוצה וחסרה מונחים רפואיים ניסיתי להסביר לו שאני סומכת עליו כמובן, אך מבקשת שיסמוך קצת עלי גם הוא, שהכל עד כה תקין, ושלא מתחשק לי להתחיל בלי סיבה בהתערבויות.


יום לאחר מכן ירד מהפרק הזירוז,

זיו מאיר החל דרכו לעולם אי שם לפנות בוקר, בין יום רביעי וחמישי.

התעוררתי בשלוש, הרגשה מוזרה, אך לא משהו חריג, יחסית לשלל הצירים, המיחושים והלחצים שפקדו אותי חצי מההיריון.

ב-5 התעוררתי שוב, מרגישה צירים, אך עדיין מסרבת להאמין, לא מתחייבת לתהליך. מנסה לחזור לישון, לאגור כוחות, אך כבר לא יכולה.