Search

סיפור הלידה השלישית שלי באוסטרליה הרחוקה




ההיריון השלישי עבר עלי באוסטרליה, מדינה חדשה, הכל חדש.

הכל עבר בטוב יחסי מבחינה פיזית, אך היה ארוך מכל שאר הבחינות.

בדיקת דם ארורה אחת שערערה את בטחוני, ולקראת הסוף רצון מטורף לסיים כבר את ההיריון הזה בלידה טובה.

מעקב ההיריון התבצע אצל רופא פרטי, שכבר מתחילת חודש תשיעי רמז לכיוון השראת לידה וזירוז, בכדי שההיריון לא ימשך מעבר לתאריך המשוער.

ברוח זו, שני המפגשים האחרונים שלנו עסקו בעיקר במשא ומתן, מתי יקבע הזירוז.

מבחינת הרופא כמה שיותר מהר, מבחינתי, אחרי שבוע 42 נתחיל לדבר על זה.

השבוע האחרון היה קשה במיוחד, כולל בתוכו את כל התסמינים שניסיתי להימנע מהם. ציפיה בלתי נסבלת, המצאת מיחושים, שימת לב לכל כאב, עווית, הרגשה, יצר קינון, בקיצור יציאה איטית משפיותי.

כל זאת, תוך מחשבות על המשפחה שמגיעה, מתי תהיה הברית, מתי הטיסה והאם הכל יסתדר כמצופה.


בפגישתי האחרונה עם הרופא נקבע תאריך טנטטיבי לזירוז, אי שם בשבוע 42, רק שיעזוב אותי לנפשי כרגע.

הרופא נעלב קלות כשטען שאני לא סומכת עליו, ובאנגלית רצוצה וחסרה מונחים רפואיים ניסיתי להסביר לו שאני סומכת עליו כמובן, אך מבקשת שיסמוך קצת עלי גם הוא, שהכל עד כה תקין, ושלא מתחשק לי להתחיל בלי סיבה בהתערבויות.


יום לאחר מכן ירד מהפרק הזירוז,

זיו מאיר החל דרכו לעולם אי שם לפנות בוקר, בין יום רביעי וחמישי.

התעוררתי בשלוש, הרגשה מוזרה, אך לא משהו חריג, יחסית לשלל הצירים, המיחושים והלחצים שפקדו אותי חצי מההיריון.

ב-5 התעוררתי שוב, מרגישה צירים, אך עדיין מסרבת להאמין, לא מתחייבת לתהליך. מנסה לחזור לישון, לאגור כוחות, אך כבר לא יכולה.

אמיתי המתוק מתעורר באורח פלא, כאילו חש בהתרחשות, ושואל האם להרים לי את הכרית. אני מנסה לשכנע אותו לחזור למיטה.

לאט לאט מבינה שזהו זה, היום תהיה פה לידה. איזה כיף!

מעירה את אלון, מעדכנת אותו בחדשות, הצירים כבר נעשים כואבים יותר, קשה להתעלם מהכאב.

דלת חדר השינה נסגרת אחרי ובעלי מארגן את הילדים ליציאה מהבית.

שקט.

יופי, זה טוב לי, אפשר להתחיל להתחבר אל הלידה הזו, להתחיל את המסע.

מפעילה את המוזיקה שהכנתי, דיסק מדהים.

הכל נפלא ומדויק כל כך. התינוק שלי בדרך אלי סוף כל סוף.

מקבלת כל ציר, מצליחה לשמוח.

מרגישה את השמיים נפתחים אלי, מבקשת על יקירי טובות.

הבכי פורץ ממני, כמה טוב. מדהים, הרגשה עילאית.

יודעת שעד 12 היום בצהריים אני חובקת ילד.

יש לי קטע כזה של הערכת זמנים עצמית כמעט מדוייקת בלידות. זה עוזר לי להביט קדימה ולזכור את האופק ומה המטרה בעצם של כל הסיפור.


בשלב הזה הייתה קפיצה משמעותית בלידה וכשאלון חזר עם הילדים הודעתי לו שכדאי שנצא עכשיו.

יש לנו נסיעה של כמעט חצי שעה, או שנישאר בבית כבר עד הסוף (סתם טיזינג, ידעתי שאין מצב מבחינתו). לא אהיה מסוגלת לנסוע עם צירים אינטנסיביים יותר.

סבא וסבתא מעמיסים את הילדים ונוסעים לבלות בפארק וגם אנחנו יוצאים לדרך.


יום חופש באוסטרליה, הכבישים ריקים והנסיעה מתקצרת פלאים. הכל מדויק.

נכנסים לחדר קבלה, מוניטור קצר, בדיקת פתיחה-5! יופי, שק מי השפיר נמוך ולדברי המיילדת, כשיפקע, אלד.

נכנסים לחדר הלידה, שאלות באוויר האם למלא אמבטיה, אולי טוש?

לא. אין לי זמן ואין כוח למשחקים. באתי ללדת, רוצה לתקתק עניינים.

הרופא מגיע, יושבת בינתיים קצת על הכדור, מתחילה הרגשת לחץ קלה (המיילדת החביבה מזהה מהקולות שאני משמיעה את הרגשת הלחץ-מגניב! אני מתפעלת)

הרופא שואל האם לפקוע את המים, חוששת בתוך תוכי שאולי הראש לא מספיק נמוך, אבל מרגישה שזה נכון לי.

תוך דקות פוקעים המים, הפתיחה מלאה.

השלב הזה היה מתעתע ומבלבל מבחינתי.

הרגשה של איבוד שליטה.

הרופא נחוש שאלחץ, אסגור את הפה ולא אשמיע קול ואני לא מקשיבה לו וצועקת מה שמתאים לי, אך מרגישה לא יעילה. רוצה לנוח.

מסתובבת למצב חצי ישיבה עם רגל למעלה, הרופא מכוון אותי לאן לדחוף. תחושת הלחץ מטורפת, מרגישה שזהו, אני לא עומדת בזה.

יודעת שעוד רגע זה נגמר, לא מסוגלת יותר.

שריפה אדירה.... הראש בחוץ.

1:37, התינוק שלי עלי והוא מושלם, בריא ויפה.

צורח מהרגע הראשון ונשאר עלי לינוק.

השיליה יוצאת יפה ושלמה תוך דקות ואנחנו נשארים לנו בנחת על המיטה.

הכל רגוע, אף אחד לא מפנה אותנו, לא רוצה לשקול, לחמם, כלום.

מאפשרים את הבונדינג.

אני בהלם מזה, כל כך שונה מהחוויות שהיו לי בארץ, לרגע לא נעים לי לתפוס את החדר לכל כך הרבה זמן, עד שאני מזכירה לעצמי שהכל בסדר.


שעתיים אנחנו שוכבים ככה, מאושרים על גג העולם.

שלושתנו בחדר, לא מאמינים לפלא שזה עתה התרחש.

כל הפרוצדורות נעשות ברוגע על יד המיטה תוך כדי הנקה,

בודקים אותי, מתעניינים האם ארצה שתינוקי יקבל חיסון או ויטמין K. הכל בסדר.

שלווה. הכל מאחורי. התינוק שלי פה, ההיריון כבר לא, כמה נוח.

ואיזה תחושה מעולה, אני יודעת ללדת, לבד ונפלא.


15 views0 comments